ספק סביר במשפט פלילי
ספק סביר במשפט פלילי
בכל הליך שיפוטי, על הצד הטוען דבר מה מוטל נטל הראייה להוכיח את דברו בכדי להשיג את מבוקשו. בהליך אזרחי נטל הראייה הוא כזה, אשר די בכך שצד אחד מטה את המאזניים לצדו, כלומר טענותיו הוכחו מעל חמישים אחוז. בהליך פלילי לעומת זאת, נטל הראייה הוא מוגבר ועל המאשימה (המדינה) להוכיח את טענותיה מעל לספק סביר. המדובר בדרגת הסתברות "הקרובה עד מאוד לאמת או לוודאות". הסיבה לדרישה הגבוהה איננה מפתיעה, היות והתוצאה איננה כספית, כלכלית או חפצית כמו בהליך אזרחי, אלא מדובר בדיני נפשות, כאשר התוצאה עשויה לחבל בחייו של אדם, לשלול את חירותו (מאסר), לפגוע בשמו הטוב (רישום פלילי) ולהטיל עליו ענישה אשר אין לה מזור. יש לזכור, כי לא כל ספק עשוי לערער את הוכחת אשמתו של אדם, אלא רק ספק המוגדר סביר. בפסיקת ביהמ"ש העליון (ע"פ 3974/92)מבארת כב' השופטת דורנר, כי "ספק סביר" מתקיים כאשר מחומר הראיות ניתן להסיק מסקנההמתיישבת עם חפות הנאשם אשר הסתברותה אינה אפסית. לעניין קביעת "ספק סביר", יש לערוך אבחנה בין ראיות ישירות לראיות נסיבתיות: היווצרותו של "ספק סביר" בעת בחינת ראיות ישירות, יעלה כאשר משקלן של הראיותאינו מספיק. כאשר מדובר בראיות נסיבתיות, הרי ספק סביר עשוי להיווצר גם במצב שבו מן הראיות המהימנות ניתן להסיק בסבירות עובדות שאין בהן אשמה של הנאשם. בסיס נוסף ליצירת אותו "ספק סביר", הוא כאשר בית המשפט אינו מסוגל להכריע בין גרסאות הצדדים או שאינו מסיק מסקנה חד משמעית.
בפסיקה נוספת של ביהמ"ש העליון (דנ"פ 4342/97) קובע כב' הנשיא ברק, כי ישנם מקרים בהם עצם ההתלבטות בשאלה האם התקיים בנסיבות העניין ספק סביר, עולה כדי "ספק סביר" בעצמה ומביאה לזיכויו של הנאשם, כמו גם מקרה בו הנאשם נתן הסבר מתקבל על הדעת לאשמה המיוחסת לו, אולם השופט אינו מכריע בשאלת קבלת ההסבר. בכל אחד מהמקרים הנ"ל, יהא על ביהמ"ש לזכות את הנאשם מחמת הספק.
