דיני מעצרים: מעצר ימים, מעצר עד תום הליכים

למשטרה קיימות סמכויות כחוק, אשר מטרתן בירור ביצועה של עבירה בעבר ומניעת ביצוע עבירה עתידית. משמעות המעצר איננה ענישה!! לכן חשוב לוודא שכלל זה מיושם. ככלל, הסמכות לעיכוב אדם הינה עד 3 שעות ואילו הסמכות למעצר ראשוני (עד הבאת העצור בפני שופט) הינה עד 24 שעות, למעט חריגים כחוק.

מושגי יסוד בדיני המעצרים, מבדילים בין סוגי המעצר השונים. מעצר ימים, הינו מעצר חשוד בטרם הגשת כתב אישום נגדו, אשר מטרתו היא לצרכי חקירה, מניעת שיבוש הליכי חקירה, מניעת בריחה, מסוכנות או מעצר אדם שברח ממשמורת חוקית. כשמו, מעצר ימים מוגבל במספר ימי המעצר שניתן לעצור אדם, זאת מאחר והליך מעצר הינו הליך הפוגע באופן ניכר באדם ובחירותו. ככלל, המעצר יוארך בעד 15 יום ועד 30 יום במצטבר, למעט חריגים כחוק. מעצר לצרכי חקירה בלבד יוארך בעד 5 ימים ועד 15 יום במצטבר.

מעצר עד תום הליכים, הינו מעצר של אדם אשר הוגש נגדו כתב אישום, קרי נאשם, ומתבקש מעצרו עד לתום בירור האשמה בעניינו. גם בהליך זה, קיימים תנאים ומגבלות, כאשר אחד מהם הוא ייצוג הנאשם על ידי סניגור. באם חלפו 30 יום וטרם החל משפטו של העצור- יש לשחררו. כמו כן, מעצר עד תום הליכים מוגבל ל-9 חודשים, אלא אם האריך בית המשפט העליון את מעצרו.

תקצר היריעה מלהכיל את דיני המעצרים ונפקותם, ואולם, חשוב להבין כי על המשטרה לבצע ו/או לבקש מעצר של אדם ככלי אחרון, באשר קיימת חובה לבחון עילות מעצר וחלופות מעצר.

בנוסף, חשוב לדעת כי גם לעצור קיימות זכויות כחוק, לתנאי מעצר הולמים, שמירה על בריאותו וכבודו.

כך למשל, עצור אשר שהה במעצר עד תום הליכים בשל עבירה של אלימות במשפחה פנה אלי. לעצור, אשר מנוע היה מלשוב לביתו בשל מהות העבירה, לא הייתה חלופת מעצר אחרת. לפיכך, פעלתי לשם קבלתו למעון המטפל בעבירות מסוג זה, מהלך אשר לא רק מוציא את העצור מכותלי בית הסוהר, אלא תורם להמשך משפטו, בשל עידוד שיקומו כתחליף לענישה.

מעצר עד תום הליכים

לעיתים, מבקשת המדינה להמשיך ולעצור אדם עד לתום משפטו, קרי, עד להכרעת דינו באם הוא נמצא אשם או זכאי. בקשה זו מוגשת לרובעם הגשת כתב האישום כנגדו ומכונה גם "העמדה לדין". עם הגשת כתב האישום, הופך האדם מ"חשוד" ל"נאשם" ומעצרו יקרא מעצר עד תום הליכים.

בניגוד להליכי מעצר ימים (מעצר בטרם הגשת כתב אישום) המתקיימים בבית משפט השלום, הליכי מעצר עד תום הליכים יתקיימו באותו בית משפט בו הוגש כתב האישום.

בעוד שמעצר ימים הינו מעצר קצר יחסית, מעצר עד תום הליכים עלול להימשך חודשים, באופן הפוגע בחירותו של העצור פגיעה חריפה. לכן,ישנם פרמטרים היחודיים להליך פוגעני זה. כך למשל, קיימת חובה כי לעצור יהא סניגור בעת שבית המשפט דן בעניין מעצרו עד תום ההליכים. כמו כן, קיימים תנאים נוספים בלעדיהם לא ניתן יהא להמשיך במעצרו: החובה כי תתקיים עילת מעצר בעניינו (החשש משיבוש הליכי משפט, הימלטות, מסוכנות וכדומה), החובה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, שקילת חלופת מעצר (כלומר, שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת, כדוגמת מעצר בית, מפקחים, איזוק אלקטרוני, דמי ערובה וכו').

חשוב לזכור, כי לא כל אישום חמור ראוי שיושיב הנאשם מאחורי סריג ובריח עד לתום משפטו, שהרי מטרת הליך זה איננה ענישה. ניתן לשחרר עצורים לחלופות מעצר ראויות, גם כאשר הם מואשמים בפשיעה חמורה.

לרוב, הליך השחרור יהא בהדרגה, כלומר תהא הקלה בתנאי המעצר בחלוף הזמן ובתנאי שהנאשם שומר על תנאי מעצרו.

כך למשל, בטיפולי בהליכי מעצר בתיק אונס ועבירות מין, שוחרר הנאשם למעצר בית מלא, לאחר זמן מה הותר לו לצאת לעבוד והוא שהה במעצר בית לילי בלבד, ולאחר זמן נוסף הצטמצם מעצר הבית עד כדי שחרורו המוחלט של הנאשם.